קוקטייל הנעלה בע"מ נ' מלמד ואח'

פסק דין

הרקע לתביעה:

1.עניינה של התביעה שלפניי בתשלום בגין סחורה, שסופקה לחנות הנעליים "פאשן-מותג אופנה", המצויה ברחוב ויצמן 93 בכפר סבא (להלן: "החנות").

2.למרות שהתובעת, חברת קוקטייל הנעלה בע"מ, סיפקה זוגות נעליים לחנות, היא לא קיבלה תשלום תמורתם. על כן, התובעת נקטה בשתי תביעות, הנשמעות לפני במאוחד:

א.תביעה בת.א. 1287/09 במסגרתה עתרה התובעת להשתת התשלום בגין הסחורה על הנתבעים: מר מלמד יוסף (להלן: "יוסף"), מר מלמד אשר (להלן: "אשר") ומר מירחור יעקב (להלן: "יעקב"). סכום התביעה הועמד על סך 109,983 ₪.

ב.תביעה בת.א. 4383/09 במסגרתה עתרה התובעת לפירעון שטר בסך 20,000 ₪ שחולל. השיק נעשה על ידי יוסף בערבותו של אשר. הואיל ויוסף ואשר הגישו התנגדות לביצוע השטר, הועבר הדיון לבית המשפט ומכאן התביעה, שסכומה הועמד על סך 21,022 ₪.

טענות התובעת:

3.בחודש פברואר 2008 יצר יעקב קשר עם סוכן מכירות של התובעת והזמין מאת התובעת כמות גדולה של נעליים, אשר סופקה לחנות. בחודשים שלאחר מכן הוזמנה סחורה נוספת, שאף היא סופקה לחנות.

4.למרות שהתובעת סיפקה לחנות סחורה בשווי 121,799 ₪, היא לא קיבלה תמורתה תשלום. משלא נתקבלה התמורה, התובעת חדלה לספק את הסחורה. אז, זימן אותה אשר לחנות והציג עצמו כבעליה. אשר הציג עצמו כאיש אמיד ובעל נכסים, על מנת להפיג את חששה של התובעת.

5.כך, במאי 2008 שילם אשר לתובעת 700 ₪ במזומן והחזיר סחורה בסך של 16,841 ₪. החנות זוכתה בגין ההחזר.

6.באותו החודש, מסר אשר לתובעת שיק המשוך על שמו של יוסף, שמועד פירעונו בספטמבר 2008 בסך 20,000 ₪. דא עקא, השיק הופקד לחשבון התובעת אך חולל.

7.התובעת ניסתה לגבות את החוב בדרכי נועם, אך ללא הצלחה.

8.אליבא התובעת, אשר ויוסף מתחמקים מאחריותם כבעלי החנות ומזמיני הסחורה והם מטילים את האחריות על יעקב, שלטענתם שכר מהם את החנות וחתם על טפסי הזמנת הסחורה.

9.יתר על כן, על דו"ח סיכום הקופה הרושמת של החנות מופיעים פרטיו של יוסף ומספר העוסק מורשה שלו, דבר שמחזק את טענת התובעת בדבר אחריותו לתשלום.

10.לחילופין, ככל שיתברר שיעקב הוא בעל העסק יש להשית עליו את התשלום בגין הסחורה.

טענות נתבעים 1-2 (אשר ויוסף):

11.אשר ויוסף מעולם לא היו בעליה של החנות או השתתפו בניהולה. אשר ויוסף הינם אך בעלי הנכס, שהושכר ליעקב. יעקב הוא הבעלים ומנהל החנות וממילא הוא שאחראי לתשלום בגין הסחורה שהוזמנה.

12.בכך שתקבולי החנות הועברו לחשבונו של יוסף, אין כדי להעיד שיוסף הוא שהיה בעל החנות. התקבולים הועברו בדרך זו, מכיוון שיעקב לא יכול היה להעמיד ערבות בנקאית במסגרת שכירת החנות. רק מטעם זה, הוסכם שלהבטחת תשלומי השכירות, יעברו התקבולים, שישולמו בחנות באמצעות כרטיסי אשראי, אל חשבון הבנק של יוסף.

13.בכך שיעקב עשה שימוש במספר העוסק מורשה של יוסף בקופה הרושמת של החנות אין להעיד שהחנות הופעלה על ידי יוסף. השימוש במספר זה נעשה שלא על דעתם של יוסף ואשר, מתוך תרמית והונאה של יעקב.

14.יעקב הוא שהזמין את הסחורה מהתובעת. על כן, יעקב בלבד הוא שחייב בתשלום תמורתה.